רהיטי עמק איילון בע"מ נ' אברהם

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה מיום 8.5.11 (כב' השופט זכריה ימיני), במסגרתו חוייבה המבקשת לשלם למשיב פיצוי בסך 9,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

2.העובדות הרלוונטיות–

המשיב רכש מהתובעת רהיטים, וביניהם סלון. לאחר קבלת הרהיטים טען המשיב, כי הסלון אשר סופק לו אינו תואם את הסלון שהזמין, והמבקשת הסכימה לבטל את הזמנת הסלון ולזכות בהתאם את המשיב.

המשיב טען בבית משפט קמא, כי המבקשת הגישה לביצוע וגבתה ממנו שני שיקים במסגרת הליכי הוצל"פ, בסך 1,000 ₪ כל אחד, במקום להשיב לו את הסכומים הללו כפי שהוסכם ביניהם. המשיב העמיד את תביעתו בבית משפט קמא על סך 25,000 ₪, בגין פיצוי על אי עמידה בהסכם ועגמת נפש. המבקשת טענה בכתב הגנתה שם, כי ההמחאה בגינה נפתח תיק ההוצל"פ, הנה חלק מהכספים אשר היה על המשיב לשלם לידה בגין הרהיטים, לאחר ניכוי עלות הסלון. עוד טענה המשיבה, כי במסגרת ההליכים לביצוע שטר, נדחתה בקשת המשיב להגשת התנגדות לביצוע השיקים, וכי יש בכך כדי להוות מעשה בית דין בתביעתו של המשיב בבית משפט קמא.

בית משפט קמא מצא, על יסוד המסמכים אשר הוצגו בפניו, כי קיים פער בסך 1,846 ₪ בין עלות הסלון כפי ששילם המשיב (4,443 ₪) לבין זיכויו (2,597 ₪), ועל כן העדיף את גרסת המשיב. תביעת המשיב התקבלה בחלקה והמבקשת חוייבה בתשלום פיצוי כאמור לעיל.

3.טענות הצדדים בבקשה שפני –

לטענת המבקשת, יש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא מחמת מעשה בי-דין, משהוכרע העניין בין הצדדים בתיק ההוצל"פ עת נדחתה בקשתו של המשיב להארכת מועד להגיש התנגדות לביצוע השטר. לאחר שנדחתה בקשתו של המשיב הוא שילם את סכום השטר ויש לראות בכך פסק דין לזכות המבקשת.

עוד טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא שגה בכך שלא קיבל את טענתה בדבר גובה הזיכוי אשר סוכם בין הצדדים – 3,000 ₪ ולא כפי שנקבע בפסק הדין.

המשיב מתנגד לבקשה.

4.דיון –

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

ראשית, נוכח טיבו וטבעו של הליך תביעות קטנות, גבוהה המשוכה למתן רשות ערעור על פסקי הדין הניתנים בו, וגבוהה עוד יותר המשוכה להתערבות בהם (ר' רע"א 4122/06 מעוז נ' מיכאלה, מיום 17.1.07, לא פורסם). לא מצאתי כי יש בנסיבות המקרה שבפני – אשר רובן ככולן קביעות עובדתיות של בית משפט קמא וקביעות מהימנות - כדי להביא לחריגה מהכלל האמור לעיל.

שנית, גם לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידי בית משפט קמא:

דין הטענה כי חל על העניין מעשה בית דין- להידחות, מהנימוקים הבאים:

אף על פי שהמבקשת העלתה טענה זו במסגרת כתב הגנתה בבית משפט קמא, הטענה לא הועלתה על ידה במסגרת הדיון בפני בית משפט קמא, ומכאן כי טענה זו נזנחה על ידה.

לגופה של הטענה – במסגרת תיק ההוצל"פ, למשיב לא ניתנה הארכת מועד להגיש התנגדות לביצוע השיק, והוא שילם את תמורתו. גם אם בוצע השיק בסופו של יום, ותתקבל טענת המבקשת כי יש לראות בכך מעשה בי-דין, הרי שהוא חל על העילה שטרית. בעוד שתביעת המשיב בבית משפט קמא כנגד המבקשת היתה לפיצוי בגין אי עמידה בהסכם וגרימת עגת נפש, דהיינו: עילתה חוזית/נזיקית. ואכן, בית משפט קמא פסק סכום לזכותו של המשיב כ"פיצוי סביר" (עמ' 2 שורה 4 לפסק הדין). מכאן, כי השתק עילה לא חל בעניין זה.

אך גם בהשתק פלוגתא אין עסקינן - השתק פלוגתא יקום בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: 1. הפלוגתא היא אותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. 2. התקיימה התדיינות בין הצדדים כך שלאותו בעל דין כנגדו נטענת הטענה היה יומו בפני בית המשפט. 3. ההתדיינות בין הצדדים הסתיימה בהכרעה, בקביעת מימצא פוזיטיבי (חיובי או שלילי). 4. ההכרעה היתה חיונית למתן פסק הדין (ר' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (מהדורה שניה) עמ' 141-143).

בעניינינו, אין מדובר באותה פלוגתא (בתיק ההוצל"פ הוגש שיק לביצוע בעוד בעניינינו כלל לא הועלתה השאלה האם חב המשיב בתשלום השיק אם לאו כלפי המבקשת, אלא הדיון כולו התמקד בשאלה האם זיכתה המבקשת את המשיב כפי שהוסכם ביניהם והאם זכאי המשיב לפיצוי בגין התנהלות המבקשת), בתיק ההוצל"פ לא התקיים דיון ענייני בשאלת ביצוע השיק (אכן, בשל מחדלו של המשיב), בתיק ההוצל"פ לא נקבע ממא פוזיטיבי לעניין השיק.

אשר לסכום הזיכוי שהתחייבה המבקשת להשיב למשיב – קביעות בית משפט קמא בעניין זה הינן קביעות עובדתיות, ואין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בהן, מה גם שלא מצאתי כי נפלה בהן טעות.